אומנות, טיגן ושרה.. ומה שביניהם

מאת: ברוך
(ש.ב)

אמנות היא דבר קדוש, הדבר הכי טהור שיוצא מעומק הלב של היוצר... אמנות היא משאב שאינו מתכלה אבל לא תמיד היחס אליו הוגן ונכון, מה שגורם לי לרצות להעביר לכם מסר קטן עם הרבה מאוד משמעות.

תחשבו לרגע על אמן שהוא בין האמנים האהובים עליכם, אמן שמציף אתכם ברגשות ובמילים שרק רוצות לצאת מכם. תחשבו על העבודה שהוא עושה ועל הזמן והמאמץ שהוא משקיע במה שבסוף יוצר את מה שאתם מפיקים ממנו הנאה, האמנות שלו.
תחשבו לרגע שאתם המעריצים היחידים של האמן שלכם, היחידים שמעריכים את האמנות שלו. כל דבר שתגידו לגביו יגרום לו לרצות לעשות את הכי טוב שהוא יכול, כל דבר שתעשו לגביו יגרום לו לרצות לרצות אתכם ב-100%. האמן שלכם הוא בסך הכל בן אדם שיש לו רגשות, בן אדם שמביע את הרגשות שלו בעזרת האמנות שלו. בכל פעם שאתם מביעים אהבה והערכה כלפי אמן הוא מתמלא תשוקה לעוד אמנות, בכל לייק בפייסבוק ובכל פרסום שלו שאתם מפרסמים באינטרנט יותר אנשים מכירים אותו, יותר אנשים מעשירים את הטעם שלהם ויותר אנשים נהנים ומפיקים סיפוק מהאמן שלכם.

עכשיו, אחרי שתיארתם לעצמכם בראש מצב שבו אתם המעריצים היחידים של אותו אמן, תחשבו שכל אחד מהאנשים שהכיר את האמן ואהב אותו בזכותכם זכה במשהו ששום חומר לא יכול להשתוות אליו, ושכל אחד מהם יגרום לאמן הזה להיות מוכר יותר ונאהב יותר, יותר אנשים יעשירו את העולם שלהם באמנות שהוא יוצר, יותר אנשים יהנו ממנו.

שמתם לב שאין זכר במילה לאמנות מסוג מסויים או לאמן מסויים?

כל מילה שנכתבה כאן נכתבה מהלב שלי, ממקום שהתמלא על ידי הרבה אמנים.
אני רוצה לתת קרדיט, כי... כן, צריך להעניק קצת אהבה והערכה חזרה לאמנות שמעניקה לי יותר ממה שתיארתי לעצמי שהיא מסוגלת להעניק לי.
לפני משהו כמו שנתיים הכרתי את טיגן ושרה קווין, שתי אמניות תאומות מקנדה שמנגנות ושרות את המוזיקה המקורית שלהן.

מגניב לא? מנגנות אינדי - רוק, אחלה של סגנון ובטעם טוב. אבל... לפני כמה חודשים נכנסתי לתוך המשמעות שטיגן ושרה מעבירות בעזרת המוזיקה שלהן.

בזמן שאני כותב את הדברים האלה מציפים אותי אין סוף של דברים שהייתי רוצה להגיד על מה שטיגן ושרה מעבירות בעזרת המוזיקה שלהן, אין סוף מסרים.
טיגן ושרה הביאו אותי להכיר סגנון שלא נהגתי לשמוע, אהבתי אותו ואני עדיין אוהב אותו, אבל המשמעויות שחבויות שתוך המשפטים שהן שרות, בתוך כל מילה... אין משהו שמשתווה להרגשה של לשכב במיטה כששתי הידיים מתחת לראש, עיניים עצומות, אוזניות באוזניים משמיעות לי שיר של טיגן ושרה ובתוכי מיליון רגשות משתוקקים להתפרץ.
טיגן ושרה גורמות לי לחשוב קצת מעבר למה שמרגישים ביום יום, להסתכל לתוך עצמי ולהתמודד בחוזק ובגבורה עם קשיים שניצבים בפניי בחיים, ללמוד על עצמי ועל הסביבה שלי.

המוזיקה של טיגן ושרה מעוררת בי השראה ורצון לפרוץ החוצה, תשוקה להכיר עוד ועוד מהעולם, להכיר את הרצונות שלי ולשלוט יותר ביצרים שלי. לפעמים אני מרגיש שכל מה שבא לי לעשות זה לשים אוזניות, לשמוע איזה שיר שלהן שמתאים למצב הרוח שלי ולהתנתק מכל מה שמסביב.
בימים האחרונים עשיתי צעד חשוב שתומך בדעה שלי על האמנות ועל טיגן ושרה וקניתי את האלבום החדש Hreatthrob.

עזבו את זה שאני נהנה מכל שניה שאני שומע אותו, אחרי שקניתי אותו והוא אצלי בבית, אני מרגיש שנתתי מעצמי לאמנות בכלל, ושנתתי מעצמי לטיגן ושרה בפרט.
אז, מה אתם אומרים? האמנות חשובה לכם כמו לי?
מקווה שהצלחתי לגרום לכם להעריך את האמנות שלכם כמו שמגיע לאמנים שיוצרים אותה.